אם עשיר הוא זה שיש לו כסף, אז עשיר אמיתי הוא זה שמרגיש שיש לו כסף. כי יכול האדם להיות עם הרבה כסף ממשי, ולהרגיש שאין לו כסף וכל היום להשתוקק לכסף. ויכול גם האדם להיות ללא כסף, ועדיין להרגיש שיש לו הכל ושלא חסר לו דבר. כך שעשיר אמיתי, הוא זה שמרגיש שיש לו כסף.
וגם כאן יש כמובן רמות שונות. כי מאחר שהכסף נצרך כדי לשרוד בעולם, ממילא הכסף מעסיק את כולם בצורה כלשהי. וככל שהכסף מעסיק פחות את המחשבה של האדם, כך הוא עשיר יותר גדול. וא"כ אפשר לומר, כי עשיר אמיתי, הוא זה שהכסף לא מעסיק את מחשבתו כלל (ובלי קשר לאם בפועל יש או אין לו כסף).
והנה, גם לעשיר אמיתי שהכסף לא מעסיק את מחשבתו כלל, גם לו יש בעיות כספיות שהן בעצם צרות של עשירים. ונסביר: כדי לחיות בעולם, לשם כך צריך האדם שיהיו לו רצונות, שאיפות, מטרות וכולי. וגם מי ששמח בחלקו באמת, הרי שגם הוא צריך שיהיו לו רצונות כלשהם, כדי שהוא יוכל להתנהל כאן בעולם.
ויש שני סוגי בני אדם. יש בני אדם שהרצונות החיצוניים שלהם נובעים מתוך חסר פנימי. ויש בני אדם שהרצונות שלהם נובעים מתוך שלמות פנימית. ונסביר: אצל רוב בני האדם, כאשר הם רוצים משהו, ולא משנה מה זה הרצון הזה שהם רוצים אותו, הרצון של האדם מבטא רצון אחר פנימי יותר שאותו באמת רוצה האדם.
כאשר לדוגמה האדם רוצה כסף, הרי מה שהוא באמת רוצה, זה להרגיש תחושה של ביטחון, להרגיש סוג של יציבות, להרגיש ביטחון עצמי ושיש לו משהו שהוא יכול לסמוך עליו וכולי. וכאשר האדם מחפש לדוגמה זוגיות, הרי מה שהאדם באמת רוצה, זה להרגיש אהבה, לאהוב, להיות נאהב, להרגיש את טעם החיים של האהבה וכולי. ונמצא אם כן, כי כל רצון של האדם, הוא ביטוי לרצון אחר פנימי יותר של האדם.
וכפי שכבר ביארתי, הצלחה אמיתית באה לידי ביטוי בכך, שהרצון של האדם להצליח, נעלם. אושר אמיתי בא לידי ביטוי בכך, שהאדם מפסיק לחפש את האושר, מאחר שהוא כבר מאושר. כך ששלמות אמיתית באה לידי ביטוי בכך, שהאדם מפסיק לחפש את השלמות...
ומי שמגיע למצב של שלמות, מצב שבו התודעה של האדם תופסת את המציאות כדבר שכולו טוב ללא רע כלל, גם הוא צריך עדיין לצמצם את עצמו, וכן לחיות בעולם של טוב ורע. כי לדוגמה, כאשר האדם רעב, אם הוא יאמר שהכל טוב באותה המידה, הרי שהוא לא יאכל וימות. וכדי לעשות פעולה כלשהי בעולם, לשם כך צריך האדם להגדיר עבור עצמו רצון כלשהו. כך שגם אצל האדם השלם, גם אצלו, כדי לחיות בעולם, לשם כך הוא מגדיר לעצמו רצונות שונים וכולי.
אלא, שאצל האדם שבאמת שמח בחלקו בשלמות, אצלו, הרצונות שלו הם רק "מהשפה ולחוץ". ז"א הרצונות שלו, לא מבטאים תחושת חסר פנימי, אלא הם כן מבטאים תחושת שלמות פנימית.
כי כפי שכבר ביארתי, יש דבר שהוא יותר טוב מאשר הכל טוב, והוא רע. והפירוש הוא, כי כאשר האדם נמצא בתודעה של הכל טוב, ובכל זאת הוא מכיל בתוכו רצון ותחושת חסר, ואף על פי כן הוא עדיין חווה גם את החסר כדבר טוב, הרי שזאת שלמות יותר גדולה משלמות. מאחר, שהטוב הוא כ"כ גדול, עד שהוא מכיל בתוכו גם את הרע. דהיינו, האדם מרגיש רע ממש, אך עדיין מרגיש טוב ממש.
ואצל האדם שהגיע לשלמות של הכל טוב, ואצל האדם...
וגם כאן יש כמובן רמות שונות. כי מאחר שהכסף נצרך כדי לשרוד בעולם, ממילא הכסף מעסיק את כולם בצורה כלשהי. וככל שהכסף מעסיק פחות את המחשבה של האדם, כך הוא עשיר יותר גדול. וא"כ אפשר לומר, כי עשיר אמיתי, הוא זה שהכסף לא מעסיק את מחשבתו כלל (ובלי קשר לאם בפועל יש או אין לו כסף).
והנה, גם לעשיר אמיתי שהכסף לא מעסיק את מחשבתו כלל, גם לו יש בעיות כספיות שהן בעצם צרות של עשירים. ונסביר: כדי לחיות בעולם, לשם כך צריך האדם שיהיו לו רצונות, שאיפות, מטרות וכולי. וגם מי ששמח בחלקו באמת, הרי שגם הוא צריך שיהיו לו רצונות כלשהם, כדי שהוא יוכל להתנהל כאן בעולם.
ויש שני סוגי בני אדם. יש בני אדם שהרצונות החיצוניים שלהם נובעים מתוך חסר פנימי. ויש בני אדם שהרצונות שלהם נובעים מתוך שלמות פנימית. ונסביר: אצל רוב בני האדם, כאשר הם רוצים משהו, ולא משנה מה זה הרצון הזה שהם רוצים אותו, הרצון של האדם מבטא רצון אחר פנימי יותר שאותו באמת רוצה האדם.
כאשר לדוגמה האדם רוצה כסף, הרי מה שהוא באמת רוצה, זה להרגיש תחושה של ביטחון, להרגיש סוג של יציבות, להרגיש ביטחון עצמי ושיש לו משהו שהוא יכול לסמוך עליו וכולי. וכאשר האדם מחפש לדוגמה זוגיות, הרי מה שהאדם באמת רוצה, זה להרגיש אהבה, לאהוב, להיות נאהב, להרגיש את טעם החיים של האהבה וכולי. ונמצא אם כן, כי כל רצון של האדם, הוא ביטוי לרצון אחר פנימי יותר של האדם.
וכפי שכבר ביארתי, הצלחה אמיתית באה לידי ביטוי בכך, שהרצון של האדם להצליח, נעלם. אושר אמיתי בא לידי ביטוי בכך, שהאדם מפסיק לחפש את האושר, מאחר שהוא כבר מאושר. כך ששלמות אמיתית באה לידי ביטוי בכך, שהאדם מפסיק לחפש את השלמות...
ומי שמגיע למצב של שלמות, מצב שבו התודעה של האדם תופסת את המציאות כדבר שכולו טוב ללא רע כלל, גם הוא צריך עדיין לצמצם את עצמו, וכן לחיות בעולם של טוב ורע. כי לדוגמה, כאשר האדם רעב, אם הוא יאמר שהכל טוב באותה המידה, הרי שהוא לא יאכל וימות. וכדי לעשות פעולה כלשהי בעולם, לשם כך צריך האדם להגדיר עבור עצמו רצון כלשהו. כך שגם אצל האדם השלם, גם אצלו, כדי לחיות בעולם, לשם כך הוא מגדיר לעצמו רצונות שונים וכולי.
אלא, שאצל האדם שבאמת שמח בחלקו בשלמות, אצלו, הרצונות שלו הם רק "מהשפה ולחוץ". ז"א הרצונות שלו, לא מבטאים תחושת חסר פנימי, אלא הם כן מבטאים תחושת שלמות פנימית.
כי כפי שכבר ביארתי, יש דבר שהוא יותר טוב מאשר הכל טוב, והוא רע. והפירוש הוא, כי כאשר האדם נמצא בתודעה של הכל טוב, ובכל זאת הוא מכיל בתוכו רצון ותחושת חסר, ואף על פי כן הוא עדיין חווה גם את החסר כדבר טוב, הרי שזאת שלמות יותר גדולה משלמות. מאחר, שהטוב הוא כ"כ גדול, עד שהוא מכיל בתוכו גם את הרע. דהיינו, האדם מרגיש רע ממש, אך עדיין מרגיש טוב ממש.
ואצל האדם שהגיע לשלמות של הכל טוב, ואצל האדם...
050-3331-331